בדיקה ומדידה

איך בוחרים מד לחץ וציוד לבדיקת אטימות?

לפני שגז נכנס למתקן חדש בודקים אותו, ככלל, בשלושה שלבים ובסדר קבוע: בדיקה חזותית, בדיקת עמידות בלחץ ובדיקת אטימות. כלי המדידה הם מה שהופך ״נראה תקין״ ל״נבדק ונמצא תקין״: מד לחץ שמראה אם הלחץ נשמר, ואמצעי לאיתור דליפות שמראה איפה הבעיה כשהלחץ יורד.

למה זה חשוב

בדיקה טובה כמו הכלי שמבצע אותה. במד לחץ שטווח המדידה שלו גדול מדי, ירידת לחץ קטנה לא תיראה — ודליפה קטנה תעבור בלי שאיש ישים לב. לכן התקן דורש מכלי המדידה דיוק, נשנות ורגישות, ומגביל את טווח מד הלחץ ביחס ללחץ הבדיקה. הבדיקות מתועדות בטופס ונחתמות בידי טכנאי הגז שביצע אותן.

איך בוחרים

• טווח המדידה: למד לחץ חוגה טווח שאינו גדול מפי 3 מלחץ הבדיקה; מכשירי מדידה אחרים צריכים דיוק מקביל.
• לחץ הבדיקה קובע את המד: בבדיקת עמידות הלחץ גדול ככלל ב־50% מלחץ העבודה המתוכנן של הקטע ולא קטן מ־0.25 בר; בבדיקת אטימות בודקים בלחץ הגז השורר בקטע.
• זמן ההחזקה: בבדיקת עמידות — 30 דקות אחרי ניתוק מקור הלחץ, ובקטע שנפחו גדול מ־0.25 מ״ק מאריכים בחצי שעה לכל 15 מ״ק או חלק מהם; בבדיקת אטימות — 15 דקות. בשתיהן לא תיראה ירידת לחץ.
• לאיתור מקום הדליפה: תמיסת מי סבון או אמצעי ייעודי אחר שמורחים על החיבורים והריתוכים, ומגלה גז נייד תקין שמתאים לגפ״מ. מחפשים נמוך — אדי הגז כבדים מהאוויר.
• מגלה גז נייד עוזר להגיע למקור, אבל אינו מחליף את הבדיקות שהתקן מגדיר: ככלל אטימות נבדקת במד לחץ; בקטע לחץ ראשוני שבו הווסת צמוד למוצא המכל, או מחובר באבזרים מוכנים בלבד, היא נבדקת במריחת מי סבון על כל החיבורים.
• תיעוד: בטופס ההצהרה של מתקן חדש נרשמים לחץ הבדיקה ומשך בדיקות העמידות והאטימות לכל מערכת, בחתימת טכנאי הגז שביצע אותן.
• מונה הגז: מונה דירתי מותקן רק בקו שבו שורר לחץ שימוש. בבדיקה התקופתית נבדק שהמונה מקובע ושלא עברו יותר מ־18 שנה ממועד ייצורו.

מה כדאי לבדוק

• ירידת לחץ במד בזמן ההחזקה: מאתרים, מתקנים וחוזרים על הבדיקה כולה — לא רק על החיבור שתוקן.
• מד לחץ שטווחו גדול מפי 3 מלחץ הבדיקה אינו מתאים לבדיקה.
• אחרי חיבור של כל מכשיר בודקים את אטימות החיבור.
• אסור להשתמש באש גלויה לגילוי דליפות — לא מצית, לא גפרור ולא מבער.
• חיבור שדולף לא ״מהדקים עוד קצת״ בלי לבדוק את מצבו — לפעמים צריך לפרק ולהחליף אטם או אבזר.